5 האלבומים הישראליים הטובים ביותר של 2016

מערכת הספוג
2016 נתנה לנו פיצוץ של הוצאות ישראליות והוכיחה לנו שההיפ הופ חי ונושם בארצנו עם שחרורים מגוונים ויוצאי דופן. אלה הם חמשת אלבומי ההיפ הופ הבולטים ביותר של השנה

(איור: טים פורטנוי)

5פלא-אוזן - מריצים ת׳דיבור

לא יודע אם זה הגשם בשילוב רצועת הסקסופון ב-'חוט השערה' או העדינות הווקלית המשדרת לעברי חרוזים מלוטשים; אך מריצים ת'דיבור, אלבום הבכורה של פלא-אוזן, תפס אותי בביצים.

פלא-אוזן הם עוד ראש בהתחדשות תנועות ההיפ-הופ הארצישראלית המובלת ע"י נצ'י נצ', כהן@מושון, פלד, אורטגה וכו'. הם עושים אולד-סקול סופר ג'אזי היושב באוזניים כמו אטמי משי משוחים בדבש – במיוחד במזג האוויר החורפי. מילותיהם גדושות במסרים ליברליים, מנטרת סובלנות, אופטימיות תמימה, מינוף עצמי והתמודדויות נאו-ישראליות, כאשר הבוערת שבהן היא כמובן עם פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג 1973.

במריצים ת׳דיבור, הם יוצרים אווירה סחבקית המשלה תחושת שייכות חמימה אצל המאזין. אף על פי צחנת נדושות עדינה העולה מן האלבום, מכלול השירים בו משרה תחושה מאוד נעימה. ההלימה בין השירה, הסימפולים והמקצב מדויקת, ומספקת מוזיקה שפשוט כיף להאזין לה. אמתין באוזניים כרויות לשחרור החומרים הבאים, בציפייה כי יושיטו ידיהם פנימה ויגרפו החוצה את הייחודיות הטמונה בהם.

דניאל אלף
4אורטגה - החיים עפ״י אורטגה

״10 שירים חדשים, פצצות״ - זאת ההבטחה שפותחת את החיים על פי אורטגה, אלבומו של האחרון שמתחיל בציטוט המוזכר מפי מוקי. לא עוברת חצי שעה מאותו הרגע וכבר אפשר לומר שלצ׳ק הזה היה כיסוי. אורטגה קיים את שהבטיח ושחרר השנה אלבום מעולה כשהוא ממשיך לקלף את השכבות ולהביא את עצמו באופן אמיתי ככל שניתן. כבר ב׳טוב טעם׳ הפותח הוא שם את הקלפים על השולחן ומודה שחלק מאלבומיו הקודמים שוחררו רק בכדי להרגיע את האגו שלו. נראה שהנכונות הזאת לדבר פתוח תלווה את האלבום לאורכו, כפי שנשמע גם ב׳נמשיך לזרום׳ האפי, בו הראפר, שכבר נמצא בעשור השלישי לחייו, מסתכל אחורה ומישיר אל הפחדים מבט (״חייתי קצת בסרט/ חוץ מ-OTG ופלד לא אהיה לנצח ילד״). באותו השיר פלד אף מתארח והשניים נשמעים פשוט נהדר ביחד, כשהם רושמים איחוד מרגש מאז ימי משלוח מיוחד הגנוז.

לצד פלד, אורטגה הרים באלבום סוללה מרשימה של פיצ׳רים הכוללת בין השאר את גיא מר מהדג נחש, בן בלאקוול, רועי אדרי  ודין כרמל. עוד תמצאו פה את כהן, בשיר 'הכל טוב' עם ההברקה ״איך לא צירפו לחיים אלה הוראות של הפעלה?״. בתוך האלבום הקצר הזה, אורטגה מספיק לסמן וי על שני המנונים עם 'עד הקצה' ו'להגיע אלייך', וגם על דאחקה חמודה עם הפקה מופרעת של רועי כפרי בשם ׳רבע פיתה׳ (ריספקט על השורה ״קופידון ירה בי חץ והתאהבתי בחמץ״). בנוסף לאלה, הראפר מנחית באנגר רציני ב׳עשינו את זה שוב׳, להיט שמצא את דרכו לסטים של מסיבות, בהן הוא משתלב בטבעיות לצד תותחי טראפ מאמריקה הגדולה. בשיר ניתן קרדיט שותף לאורי שוחט, שלמעשה עומד מאחורי ההפקה המוזיקלית המהוקצעת והמגוונת של האלבום כולו, שנע בין ביטים קשוחים לבין כאלה שהם יותר לייד-בק ואף ליציאות של פ׳אנק.

אף על פי שמדובר באחד הראפרים עם הסקילז הכי מושחזים באיזור, אם היה עלי להמר הייתי אומר שעוד יותר מזריזות הלשון שלו, יהיו אלה הטקסטים המצויינים של אורטגה שייקחו אותו לשלב הבא ויגרמו לקהל הרחב להתאהב בו. במקום להתעכב על פוזת ה״מי מתעסק״, אורטגה פשוט נשאר עצמו ומעביר אל הדף את ההגיגים האישיים ביותר שלו, מרוממים או מדכדכים ככל שיהיו. אחד הכוחות הכי גדולים של מוזיקת פופ הוא שהיא מצליחה לגעת בך ולחזק אותך - ובאורח פלא הדבר קורה כמעט בכל שיר של אורטגה, ומאלבום לאלבום רק נוצרת תחושה שאתה מכיר יותר את הבן אדם שמאחורי המיקרופון. האמת שהוא נשמע אחלה איש, שיצליח. מגיע לו.

איתי פת-יה
3כהן@מושון - ימים ארוכים

כהן@מושון ידועים בתור ההרכב הכי תל אביבי-ישראלי שיש. בין אם זה המשחק עם הצלילים האורגינלים של העיר, או הדיבור החיובי על אספקטים שליליים בחיינו - המנטליות של ההרכב תמיד נלקחה למקום מיוחד ואישי, כשהם ממשיכים מצד אחד את מורשתם של אריק איינשטיין ושלום חנוך, ומצד שני את הטרייב קולד קווסט והביסטי בויז.

אלבומם החדש, ימים ארוכים, ממשיך את הקו המוזיקלי-ת׳מתי שהתחילו באלבומיהם הקודמים, ומרשה לעצמו לקחת את החבר׳ה למחוזות לא מוכרים. מצד אחד, יש כאן את הסאונד הישראלי אסלי בשירים כמו ׳פריק שואו׳ ו׳שיר הדרופ׳ - עם הסאונד הרטרו ישראלי המבוסס על מוזיקת קצב משנות ה-70; ומצד שני, יש מקום לשירים כמו ׳חי בדיליי׳, בו החבר׳ה עושים טראפ, לראשונה באחד מאלבומיהם. שני הכיוונים מעניינים, אך אין מה לומר - הייחוד והכשרון המדהים של הצמד תמיד יתבטא בצד המקורב לשורשיהם.

חשוב להגיד שהאירוחים באלבום (בקדמת הבמה ומאחורי הקלעים) הם הכוח המניע שלו: כמו שוזין, שאחראי על חלק נכבד מהאינסטרומנטציה המופתית באלבום; וגם ליאור פרלה ויונתן ריקליס, גיטריסט וקלידן בחסד בהתאמה. הצימוד פרלה את ריקליס מוסיף עוד צבעים ואלמנטים לביטים, שמשתלבים באורגניות יפהיפייה כל כך שקשה להבין שמדובר בתוספת שלאחר מכן. בנוסף, מיכאל סוויסה מתארח על ביט של האלכמיסט, ונצ׳י נצ׳ עוצר להביא את הוורס הטוב ביותר באלבום ב׳כהה׳.

אומנם האלבום לא עומד באיכותו לעומת אלבומיהם הקודמים (׳כושר גופני׳ ו׳מחשב לכל ילד׳), אךימים ארוכים ממשיך את הסאונד הייחודי לכהן@מושון, עם פזילות לנתיבים שונים בדרך. כשכהן@מושון נותנים לנו סיבה לזוז - מי אנחנו שנגיד לא?

רן ברנע
2מיכאל סוויסה - #סוויסהלנצח

בליינאפ של אינדינגב 2015 נכתב שעל הבמה האלקטרונית יופיע מו ריון בחיזוק של מיכאל סוויסה. בזמנו, התחברתי לגישה העייפה והמעושנת של ריון וחיכיתי לשמוע אותה בלייב. באותה הופעה היו ביצועים לקטעים שכבר הכרתי וגם סקיצות של הראפר הצעיר שהצטרף לחזק את ריון, וגם להציג את החומרים שעליהם החלו לעבוד ביחד. מאותו ערב זכרתי פרצופים המומים רבים ומסיר שומן אחד. די מהר נדלקתי על הרעיון של השילוב בין השניים, וחיכיתי לחומר מוקלט.

#סוויסהלנצח הוא תשובה נהדרת לכל מי שחיכה לאלבום טראפ ישראלי אסלי. הוא שופע במשחקי מילים והרבה נונ-סנס שמושכים את המאזין להקשיב קרוב ולדקלם את הליריקה לחברים; וכמובן, מו ריון הביא לשולחן ביטים עמוסים ואפלים שמוסיפים שכבה שלמה של יצירה לאלבום.

אני לחלוטין מאמין שאני נושא את תואר האדם שהקשיב לאלבום מספר הפעמים הגבוה ביותר, ועדיין כל פעם מחדש אני מופתע למצוא עוד ליין ווקאלי ששוחט החביא במיקס. אורי שוחט הוא נדבך קריטי ביצירה של סוויסה - רק באמצעות המיקס הקפדני והמדויק שלו מתאפשר לסוויסה לשפוך את כל שרץ במוחו. אינספור אד-ליבז והזיות שנכנסו ברגעים בלתי אפשריים (״שנה ת׳כיוון כמו טאקי [שנה ת׳כיוון!]״).

יחד עם עדן לאבה (לאבה דום) הארבעה ארזו לנו מתנה מוזיקלית אותנטית בעטיפה מסורבלת להפליא.

מיכאל סוויסה נשמע כמו הבטחה גדולה בראפ הישראלי, כאשר אלבום בכורתו ראוותני וללא מעצורים. כמו ראפר אמיתי, בגיל כל כך צעיר הוא הביא תוצר איכותי מאוד, שלעומת רבים שעצרו כאן, נוכל לקוות שימשיך להפתיע אותנו בכל האזנה מחדש.

תום אביטן
1פלד - הכל עליי

גילוי נאות, האלבום החדש של פלד העלה בי תחושת נוסטלגיה רגשית לפעם הראשונה ששמעתי את האור והצל ב-2002. אז, כשסאבלימינל והצל פרצו, הייתי בכיתה א׳ ועם האלבום הזה הרגשתי שמשהו נשבר; שמשהו שבא לנער את העניינים הגיע, והוא הגיע ב-180 קמ״ש. אותו דבר עם הכל עליי. לאו דווקא בגלל הצהרת הכוונות של פלד, שממשיך בהדרגתיות להביא היפ הופ מרענן שנשמע כמו אח תאום של החבר׳ה מארה״ב, אלא בגלל שזהו עידן חדש, עם הזדמנויות חדשות, אישיויות חדשות וצלילים חדשים; והכל מתקבל.

המוח ההפקתי מאחורי האלבום, הלוא הם אורי שוחט ומיכאל כהן, יצאו למשימה לבסס את מכונת ה׳טראפ׳ המשומנת היטב, ואת מרכיביה העיקריים זרקו לתוך קור היתוך ביחד עם אלמנטים של מוזיקה ישראלית: השיוכים הישראלים, בין אם זה הסימפול של ׳סכין בגבי׳ בבאנגר המפלצתי ׳כפרה׳, או ליין הסינת׳ המענטז שמתכתב בטבעיות עם תופי ה-808 בשיר הפותח של האלבום, ׳הכל עליי׳, שמכתיב את הטון החדשני לכל אורכו, ונשמע כמו ג׳י-פאנק ים תיכוני מיוחד להפליא. אפילו ב׳לא רוצה לישון׳, שהוא הדבר שהכי קרוב למקור שמעבר לים מבחינת הפקת סירופ-טראפ מסורתית - השיר נשמע רדום ועייף (כרפרנס לקודאין שמעייף ומאט אותך), ומתמוסס היטב באוזן המאזין הישראלי.

נראה כי באלבום, פלד מצא את הנוסחה של איך ראפ ישראלי מהרחוב אמור להישמע. הוא שם אצבע על חוויות יומיומיות של הישראלי הממוצע, מעצים אותם כדברי יוקרה וערך ("ישראלים עצבניים, השכונה כמו ספארי/ אני בתוך ההונדה מרגיש כמו פרארי/ מנגב חומוס עם פוזה של קלמרי״); מכיר באישיותו מלאת הפגמים (״אייר מקס חדשות אפילו שאני לא בכושר/ משקפופר…״), ומשוויץ בה כאחרון הגנגסטרים (״בואי תתקרבי אל הבחור הכי יפה/ וכשתדפקי לי בוסה כולם יסתמו ת'פה״).

עוד יותר מזה, הכל עליי כאלבום מגובש, היא תורתו של פלד לחברה הישראלית המודרנית. פלד הולך איתך יד ביד באותה דרך אשר פעם הלך בה לבד. באותה דרך בה הוא רואה אהבה, שנאה, שחיתות וכבוד חיים בכאוס טוטאלי בישראל. הוא שופך מולנו את הלב לאורך האלבום במה שמצטייר כמונולוג שאנחנו יושבים איתו על סיגריה ברחובות תל אביב. אופן הגשת הנושאים עליהם הוא מדבר, האנרגיה העצבנית שמונעת מתשוקה ואכפתיות, או בחירת הסלנג כהבנה של דיבור הרחוב - הם הדברים שמייחדים את פלד כראפר ובעצם עוזרים להכל עליי להפוך לאלבום הראפ הטוב של השנה.

מעבר למאמץ המוזיקלי, פלד שם דגש חזק מאוד על הופעות וקליפים: השנה הוא יצא לטור בכל הארץ עם חסות של חברת הוודקה סטולי, שאף מימנה לו אוטובוס לכך. כמו כן, הוא שחרר קליפים לרוב שירי האלבום, וניתן לשים לב כי הוא עובד קשה על מנת לשמור על האש בוערת.

כבר יותר מעשור שפלד במאבק לא פוסק על מנת לפלס את דרכו לפסגה. בשנים האחרונות, יותר מתמיד, נראה כי העבודה הקשה שלו משתלמת ובגדול. הופעות סולד אאוט ברחבי הארץ, שיתופי פעולה עם הדג נחש (׳הכל יסתדר׳ ו׳לא מה שיפיל אותי׳) ואף אירוחים בטלוויזיה, אותם בטח לא זוכה לראות בעצמו מכיוון שהוא לא מחזיק באחת כזאת בבית. הכל עליי הוא קול התרועה שפלד חיכה לו כל הזמן הזה, ולנו לא נותן לעשות דבר מלבד לתפוס כיסא ולראות אותו לוקח הכל.

עדי טוכטרמן