Ransom 2

Mike Will Made-itמייק וויל מוציא אלבום ארוך וגדוש אך חסר אמביציה ובעל אחיזה עיקשת באיזור הנוחות שלו
איתמר רוז24/03/17

Ransom 2 הוא אלבומו החדש של Mike Will Made It, אקא "מיכאל לן ווילאמס השני", או בקיצור בשביל להקל עליי ועליכם – מייק. מעבר לכך שהבחור בחר לעצמו את השם הכי מעצבן במשחק (טוב נו, אולי חוץ מיאנג תאג עם No, My Name is Jeffery), מדובר באחד המפיקים הבולטים בסצנת הטראפ באטלנטה. בגיל 28 בלבד, הצליח מייק לבנות לעצמו מוניטין של מהנדס באנגרים רציני, ונחשב לאחד מעמודי התווך של סצינת הטראפ הפורחת. נראה כי כל ראפר צעיר מבירת ג'ורג'יה חולם לשיתוף פעולה עם המפיק המוכשר, באופן המקביל אולי לכבוד שמקבל אורי שוחט בארצנו הקטנה (אם כי במקרה של אורי שוחט הכבוד אליו הוא זוכה מוצדק לגמרי). בין עבודותיו של מייק ניתן למנות מגה להיטים כמו 'Mercy' של קנייה ווסט, 'Formation' של ביונסה, וכמובן 'Black Beatles' של בני טיפוחיו, ריי שרמרד, המזומזם בפיו של כל נער שני באמריקה מודל 2016.

כנרמז משמו, Ransom 2 הוא אלבום ההמשך של המיקסטייפ Ransom שיצא ב- 2014. כשמסתכלים על רשימת הפיצ'רים באלבום, ניתן לראות בבירור את כוחו הגדול של מייק בתעשיית המוזיקה העכשווית. קנדריק לאמאר, ריהאנה, יאנג טאג, ליל יאכטי, גוצ'י מיין, פארל וויליאמס, מיגוס, ביג שון, ריי שרמרד, פיוצ'ר, וליל ווין הם רק חלק מרשימת האירוחים המפלצתית\אין סופית באלבום. על הנייר, השילוב בין מפיק כמו מייק לשמות המוזכרים אמור להוליד אלבום באנגרים רצחני שבו כל שיר יכול להיות מקום ראשון בבילבורד, או לחילופין לככב כל ערב בפסאג'; לצערי, לא כך המצב.

הבעיות העיקריות באלבום הן היעדר מקוריות ותעוזה בהפקות של מייק, לצד חוסר גיוון ומונוטוניות בין השירים. התוצאה היא אלבום מעייף ומשעמם שרובו נשמע כמו שיר אחד ארוך שלא נגמר. הדבר המתסכל במיוחד הוא הפער בין הפוטנציאל הטמון בשירים לבין התוצאה הסופית המגמגמת. מייק לא מנצל כלל את חומר הגלם המשובח איתו זכה לעבוד, כשבמקום ללכת על הפקות אמיצות וניסיוניות שיוציאו את מירב הטעמים מהיכולת של האמסיז המוכשרים לחגיגה צבעונית ומקורית – הוא בוחר להישאר בקומפורט זון הבטוח שלו עם הפקות שמרניות שכבר שמענו כל כך הרבה פעמים. זה מאכזב, כי אני בטוח שיש למייק את היכולת לעשות זאת, והצעד שבחר בסופו של דבר לנקוט בו הוא צעד פחדני, שלא מכבד את הראפרים באלבום, לא מכבד את מייק עצמו, ולא מכבד אותנו השומעים.

עם זאת, האלבום כן מצליח להניב מספר שירים טובים לאורכו. הפתיחה מוצלחת באופן יחסי, כשחמשת השירים הראשונים סך הכל עובדים יפה. בשיר השני 'W Y O' תאגר מצליח להציל ביט בינוני בעזרת הפלואו הסוחף והכריזמטי שלו, באופן שקשה להישאר אדיש אליו. מיד אחר כך, בשיר 'Hasselhoff' מגיע יאכטי שמציג ראפ אגרסיבי שמשתלב נהדר עם הביט המדויק והמשופצר שתורם מייק. בשיר הבא, עם אירוח מעניין בדמותם של 21 סאבג', YG, ומיגוס – מציג מייק ביט אפל ומינימליסטי עם רעשי רקע של מה שנשמע כמו מים זורמים, עליו כל אחד מהראפרים נותן וורס מוצלח שמדגיש את ייחודיותו מהשאר. בהמשך האלבום מגיע השיר 'Burnin', באירוחה של הראפרית האנונימית Andrea, שמצליחה לגנוב את ההצגה, אולי בקטע הטוב באלבום. מייק נותן לה ביט שנשמע גנוב מאלבומם האחרון של Run the Jewels, והיא מצידה תופסת את תקן הקילר מייק עם פלואו מהיר וחד.

דווקא השיר לו הכי ציפיתי- 'Perfect Pint', בו משתתפים גוצ'י מיין, ריי שרמרד, וקנדריק לאמאר, היה המאכזב באלבום. מייק נותן ביט משעמם וממחוזר, ריי שרמרד עם פזמון חלש, קנדריק באחד הוורסים החלשים שלו אי פעם, וגוצ'י לא יכול להביא לבדו את הבשורה. כמה חבל, כי בפוטנציה מדובר בבאנגר השנה.

שאר השירים באלבום, בין אם הם טובים יותר או פחות, נשמעו לי בעיקר כמחזור משעמם של השירים הראשונים מבלי שהאירוחים השונים מצליחים לתת גיוון. האלבום הזה דבוק באותה מחלה הפוקדת חלק גדול מהאלבומים בז'אנר – אורך מוגזם. אין שום סיבה שאלבום כזה, ללא קונספט או המשכיות מסוימת ובעל סאונד כמעט זהה בין כל השירים, יצדיק אורך של שעה. קשה לשמוע את האלבום עד סופו מבלי להירדם. מייק יכול היה לקצר לפחות בחצי את האלבום, להשאיר את השירים הטובים, והיינו מקבלים פרויקט מוצלח בהרבה, אם כי כאמור – עדיין בעייתי.

אם אתם מחובבי הטראפ האטלנטי, כדאי לכם לשמוע לפחות פעם אחת את האלבום ולשמור את השירים המעניינים שיש לו להציע. במידה ואתם פחות חזקים בקטע, עדיף לשמוע אלבומים אחרים מעניינים ויצירתיים הרבה יותר, כמו Rodeo של טראוויס סקוט, או Culture של מיגוס שיצא השנה.

אסיים עם משפט ששמעתי מחבר בקשר למייק – "הוא מהוקצע וחסר אופי". זה משפט שמתאר במדויק את כל הביקורת הזאת. מייק יודע את העבודה, יש לו יכולות טכניות גבוהות, והביטים שלו לרוב נשמעים מקצועיים ומדויקים. הבעיה שלו היא חוסר ייחוד שיאפיין אותו כמפיק, והבחירה שלו ללכת למקומות מוכרים. לדעתי ברגע שהוא ייבחר לקחת סיכונים ויתנסה בהפקות ניסיוניות ומורכבות יותר, נקבל Mike Will Made It מוצלח בהרבה. עד אז, אני מקווה שהוא לא יתעסק יותר מדי עם אמנים שאני אוהב, כי על זה קשה לי לסלוח (כן, אני מדבר על קנדריק, 'Humble' סבבה והכל, אבל בהשוואה לקנדריק מדובר בנפילה שמי שאחראי לה הוא בעיקר מייק).