Droptopwop

Gucci Mane וMetro Boominגוצ'י מיין ומטרו בומין משחררים אלבום משותף שמספק לחלוטין את הסחורה, אך לא מותיר טעם של עוד
עדי טוכטרמן ואיתמר רוז25/05/17

שנה עברה מאז שחרורו של גוצ'י מהכלא – שנה ששינתה כמעט לחלוטין את גוצ׳י שהיה לפני שנכנס לכלא אך באופן קוסמי השאירה אותו הדבר… 20 קילו פחות. מאז יוני 2016 הספיק גוואפ להוציא משהו באיזור ה-8 פרויקטים (כולל מספר איפי׳ז משותפים עם פיוצ׳ר וליל עוזי וורט) ביניהם מספר אלבומי סטודיו, מה שהופך אותו אולי לראפר החרוץ בתעשייה. גוצ'י כמו גוצ'י לא מבייש את המוניטין שצבר לעצמו כמכונת אלבומים, ועכשיו, עם Droptopwop, הוא מסכם את אותה שנה מאז שחרורו.

כבר בפרויקטים הקודמים לאלבום החדש, שיצאו לאחר שחרורו מהכלא, ניכר שינוי בולט בגישתו של גוצ'י בנוגע לחייו, כשהוא שם את הפשע מאחוריו ומדבר על זה בפרספקטיבה. ב- Droptopwop ממשיך גוצ'י במגמתו הרכה, כשהשירים עוסקים בעיקר בעברו ברחוב ובדרך שעבר בכדי להיות גוצ'י העשיר של היום. נשמע גנרי, אך כשגוצ׳י עושה את זה זה הכי פרש בעולם. לדוגמא בשיר השני, ׳Tho Freestyle׳, גוואפ זורק התייחסות לשמועת הכפיל שרצה ברחבי האינטרנט ברגע שהשתחרר מהכלא: ״People say they cloned me because I changed my ways״.

המיקסטייפ החדש נוצר עם המפיק המוכשר מטרו בומין, נסיך האופל של הטראפ, שכבר בגיל 23 הספיק לגבש לעצמו סאונד כה ייחודי ובלעדי שקשה לפספס או לטעות לגביו.

מטרו חתום על הפקות של כמה מהלהיטים הגדולים בשנים האחרונות, האחרונות שבהן כוללות את 'Bad & Boujee' ההמנוני, 'Tunnel Vision', ו- 'Mask Off', שבדרך להפוך לאחד משירי השנה.

ההפקות במיקסטייפ באופן מפתיע פחות מכוונות לבאנגרים, אלא מאופיינות בטראפ יותר מחתרתי וקודר.

מטרו לוקח את הסאונד האימתני שלו צעד קדימה בקיצוניותו, כשהוא יוצר את ההפקות הכי ׳מטרויות׳ שאי פעם יצר; ביטים מינימליסטים באופן מגוחך שנשמעים כפילרהמונית שלמה, קודרת, מתכתית וסכיזופרנית. עוד מהאינטרו ׳5 Million Intro׳ (שדרך אגב, כנראה נצטרך לראות קבלות, כי לטענותיו של גוצ׳י הוא עושה 5 מיליון דולר ביום), גוצ׳י נשען בסליזיות חסרת אכפתיות על הביט המפלצתי של מטרו ואנו נזרקים ישר אל עולמם. ׳Hurt a Nigga Feelings׳ הוא התגלמות השילוב בין השניים – הוורסים פשוט משכרים בקלילותם אבל גוצ׳י לא שותה בכלל. ב׳Met Gala׳ אוף-סט גונב את ההצגה עם פזמון שהוא בעצם וורס- שהוא בעצם קטע מעבר- שהוא בעצם פזמון- וגוצ׳י שם חותמת על השיר עם הגשה שקטה מלאת פלקסים וסטייל, ברגע שהוא מסיים איתו לא נותר דבר חוץ מלהתאפס חזרה בפזמון האחרון.

השניים ננעלו יומיים בסטודיו בשביל להעניק לנו את Droptopwop, ובזמן הקצר הם עשו עבודה נפלאה. המיקסטייפ מזקק בתוכו את כל היתרונות של גוצ'י ושל מטרו כאחד. אין כאן שום פילר או רגע מיותר, אך מאידך גם לא מקבלים בסופו תחושת "טעם של עוד" שמאפיינת אלבומים קצרים. כנראה שמטרו נכנס לאולפן עם הלפטופ הקדוש שלו, השמיע לגוצ׳י ביטים, הוא על המקום אילתר משהו ובטח תוך דקות נולד לו שיר. גוצ׳י ומטרו פשוט עושים את העבודה כמו שצריך, לא יותר ולא פחות, המיקסטייפ הזה הוא פשוט מופע ראווה ליכולותיהם של השניים.