Coolaid

Snoop Doggאחד הכללים החשובים ביותר בניהול עסק מצליח הוא תיאום ציפיות. הזמנת המבורגר עם גבינה? אתה מצפה לקבל המבורגר עם גבינה. המנה מתעכבת? המלצרית תעדכן אותך על כך, כדי שלא תתחיל להפוך שולחנות מרוב רעב. ככה עובד עסק רציני שיודע שהלקוח מצפה למשהו מסוים ואסור לאכזב אותו. כזה מרגיש סנופ דוג. הוא אמנם אגדת ראפ, שחקן, […]
עומר ויסברוט01/07/16

אחד הכללים החשובים ביותר בניהול עסק מצליח הוא תיאום ציפיות. הזמנת המבורגר עם גבינה? אתה מצפה לקבל המבורגר עם גבינה. המנה מתעכבת? המלצרית תעדכן אותך על כך, כדי שלא תתחיל להפוך שולחנות מרוב רעב. ככה עובד עסק רציני שיודע שהלקוח מצפה למשהו מסוים ואסור לאכזב אותו.

כזה מרגיש סנופ דוג. הוא אמנם אגדת ראפ, שחקן, זמר רגאיי, משקיע הייטק, אייקון תרבותי, אבא וסבא – אבל הוא קודם כל מותג עסקי. אל תתנו לחזות הסטלנית לבלבל אתכם, מדובר כאן בעסק משומן היטב של מכירת חזות מסוימת שאינספור לקוחות מעוניינים לרכוש. לא בכדי, סנופ היה שותף עסקי בחברות בגדים, מותגי עישון, מסעדות, ואפילו אפליקציות. כעסק ותיק ומצליח, סנופ יודע לתאם ציפיות ולתת למאזינים מה שהם מחפשים – פחות עומק ומחשבה, ויותר קלילות שמתובלת בקצת גאנגסטה ראפ. האלבום החדש שלו, Coolaid, מספק בדיוק את זה.

לאחר שני אלבומים בהם נראה שהראפר הותיק נמצא בחיפוש עצמי, עושה רושם שב-Coolaid הוא מצא את עצמו, או יותר נכון חזר לעצמו, כפי שהיה בערך לפני 15 שנה. בהתאם, האלבום נוטף כמויות של ג'י פ'אנק עסיסי ושמן בהם סנופ מדבר בעיקר על (איך לא) כנופיות, בחורות, ועישונים. לפיכך, בשירים כמו ״Don't Know What If״ ו-״Double Tap That״ לא נמצא חדשנות – נמצא דווקא קריצה למאזינים שלא גדלו על סנופ, אלא ביחד איתו. עם תיבול של באסים שמנים ועסיסיים ושכתוב מכוון של כמה שורות מדוגיסטייל, באורך קסם, סנופ נשמע בן 19 שוב. או לפחות מנסה להישמע ככה.

יחד עם הקריצה לעבר, המאזינים שמכירים את סנופ בהחלט מחכים לראות את הפירוש שלו גם לטרנדים העכשוויים. דווקא כאן חששתי שהוא יביך את עצמו בניסיון לחקות את הראפרים הצעירים ויסגל לעצמו סגנון טראפ מאולץ, אך לשמחתי ראיתי שלא כך הדבר. סנופ פעל בחוכמה בכך שבחר בביטים שמשלבים סאונד פ'אנקי עם נגיעות של טראפ, כך שנוצר שילוב מעניין ומקורי של השניים בשירים כמו ״Point Seen Money״, ״Gone״ ו- ״Legend״; ואפילו נראה שיש כמה השפעות שהגיעו ישירות מקנייה ודרייק, בשירים ״Light It Up״, ״Let The Beat Drop״, ו-״Side Peace״ שמלווים בפחות באס ויותר תפאורה מוזיקלית מרגשת, ביחד עם ליריקה שעוסקת בניצחון והגשמה עצמית.

בין עשרים השירים שמכיל האלבום, הבולטים לטובה הם ״Super Crip״, ״Push Ups״, ו-״Two Or More״. ״Super Crip״ ללא ספק השיר ה"הארדקוריסטי" ביותר באלבום, מזכיר את סנופ בימיו הטובים ביותר ולדעתי הוא לא פחות טוב מחלק מהשירים בדוגיסטייל, אלבומו הראשון והקלאסי. כאשר התופים של המפיק ג'אסט בלייז נכנסים ונותנים למאזינים בראש, אפשר לרגע לשכוח שסנופ הוא כבר ממזמן סבא עשיר ולא חבר כנופיה רעב. ״Two Or More״ הוא משב רוח פ'אנקי ומעניין שפשוט עושה טוב על הלב (אז מה אם הוא מזכיר באופן חשוד את של ״King Kunta״ של קנדריק? כשסנופ מוציא שיר כזה כיפי – זו פשוט חגיגה). ״Kush Ups״ יצא כסינגל הראשון באלבום ובהחלט יש סיבה לכך – מדובר בבאנגר מעולה עם הוק מגניב, ביט תפור היטב, וכמובן שמפגש הפיסגה של סטלני ההיפ הופ (סנופ וקאליפה) עושה לכולנו הרבה יותר נעים בראש.

יש לציין שבכל החוויה הפשוטה-מורכבת הזו, מסתתר לו גם שיר אחד קטן שמגיע כמסר של ממש למאזינים הותיקים, מין הקדשה להיפ הופ האדז שבקהל. השיר הוא ״My Carz״ בו סנופ יושב על ביט, די מעצבן למען האמת, של ג'יי דילה המנוח, המסמפל את קלאסיקת הסינתפופ "Cars" של גארי ניומן. השיר הזה, המתפקד כעוף המוזר של האלבום, מרגיש כי הוא מגשים לחובבי דילה פנטזיה רטובה.

סנופ תמיד אהב להתנסות, אבל כל עוד זה בתנאים שלו. הוא לא הולך לצאת מהרפתקאות חדשות או לנסות להטיף לשלום או חיי משפחה, בטח לא כשממש לאחרונה הוא השיק מוצר קנאביס חדש. לסנופ יש תדמית לשמר ולדעתי הוא צריך לדבוק בכך, עם וורס פה ותוכנית על בעלי חיים שם.

אם התאכזבתם מהאלבום, צר לי, אבל אשמתכם. כן, בדיוק כך, אם ציפיתם לשמוע את סנופ משנה את הסטייל שלו או חלילה את התוכן המילולי, פשוט הגעתם למקום הלא נכון. מבחינת אלבומי סולו ותרומה אמנותית אמיתית, כדאי שהוא יעצור כאן. אם יבחר להוציא אלבום נוסף, רצוי שלפחות יאתגר את עצמו עם הרפתקה חדשה לגמרי, וייצא מהקומפורט זון – ואני לא מדבר על רגאיי או פ'אנק. אני מדבר על ליריקה שונה לגמרי, עם תוכן אמיתי שעלול חלילה לגרום למאזינים לחשוב. אבל עד אז, אין מה לעשות. ברגע שמדובר על עשרים סיפורים בפרק זמן של 77 דקות, האמינות כבר פוחתת וההומור עלול להפוך לבדיחה עצובה. סנופ הצליח לחמוק כאן ממש על הקשקש, אבל אני לא בטוח אם להבא המאזינים כבר יסכימו לקבל את אותו הדבר עוד פעם.