המדיה הכתירה את קנדריק למאר, דרייק וג׳יי קול כשלושת הראפרים הגדולים של ימינו. אחרי שקול זעזע את המשחק כששחרר את 2014 Forest Hill Drive בסוף 2014. עם הזמן, האלבום מכר אלבום דאבל-פלטינה, ועוד בלי אירוחים. קנדריק ודרייק ׳ירו חזרה׳ כששחררו 2 אלבומים כל אחד בשנתיים האחרונות, שביססו את מעמדם בפסגת ההיפ הופ, כל אחד בנתיב שלו – דרייק ככוכב פופ לכל דבר ועניין, וקנדריק כאמן פורץ גבולות ומוסכמויות מוזיקליות.
מוקדם יותר החודש, בשישי גורלי, ג׳יי קול סוף סוף שבר את שתיקתו כשחזר בקול תרועה עם אלבומו החדש 4 Your Eyez Only. עוד לפני צאת האלבום, ראו אור סרט דוקומנטרי באורך כ-40 דקות על עשיי האלבום, ו-2 שירים שלא נכנסו לאלבום, עם הצהרת כוונות ענקית. ׳Everybody Dies׳ המרחף בו קול שולח איומים לכל ראפרי ה-״Lil Whatever", שלא מסוגלים לעמוד ליד ראפר כמוהו בגובה 1.90, ו-׳False Prophets׳ (הנושא איתו את אותו הביט של 'Waves' בו השתמש ג׳ואי באדאס במיקסטייפ הפריצה שלו – 1999), שעיקרי דבריו הוא הדיס אל עבר קנייה ווסט בטענה שהוא איבד את הכיוון כאמן שמוביל שינוי מזמן. אותם שירים נתנו לי הרגשה שקול חוזר רעב על מנת להזכיר לנו מדוע הוכתר כאחד הגדולים של ימינו.
4 Your Eyz Only הוא אלבום קונספט, בו קול נכנס בזום אין אל סיטואציה אחת מיני רבות – מוות של גבר שחור, חבר כנופיה, בארה״ב. ג׳יימס מקמיליאן, הבחור שנרצח (הוא גם אותו בחור שמככב בשיר ׳'03 Adulesence׳ מ-FHD), השאיר מאחוריו את ביתו שעכשיו היא יתומה מאבא. קול מקדיש בשבילה את האלבום על מנת שתוכל לראות מה הוביל לרצח של אביה ומה היו המניעים למעשיו. הוא למעשה כותב מנקודת מבטו של ג׳יימס לאורך האלבום.
כפי שניתן לראות בסרט הדוקומנטרי, מרבית האלבום הוקלט באולפני Electric Lady האגדי שממקום בניו יורק, ממנו יצאו כמה מאלבומי המופת של הזמן האחרון ביניהם Blackstar של דיוויד בואי, 25 של אדל ואף Blond של פרנק אושן. אולי זה האווירה שהסטודיו בונה, אולי לא, אך זהו האלבום הראשון של ג׳יי קול שבו הפן המוזיקלי מקבל רובד אנושי. ב – FHD לדוגמה, הביטים היו עדיין בגדר ביטים למרות היותם מדהימים. כאן, ב4YEO, אנחנו מקבלים חתיכות מוזיקליות אקוסטיות בעלות מסתורין ולעיתים אף אפלות ולא צפויות.
רצף שירי האלבום הוא בעצם פאזל מבולגן וחסר רציפות שמסביר את אופיו של ג׳יימס ואת אופיה של הסביבה בה הוא חי; ׳Immortal׳ – הבאנגר האטמוספרי עם הכלים שמנוגנים ברוורס, בו מסביר קול את מנטליות חייו של ג׳יימס כמוכר סמים, האגו שמלווה כחלק מהתפקיד, וכמובן הרצון להיות אלמותי במקום בו כולם נופלים לידך: ״Nigga I can tell you things that you probably shouldn't know/ Have you ever heard the screams when the body hit the floor?״. בוורס השלישי קול מציג את הפרדוקס שאם אתה רוצה להיזכר כאגדה, אתה תצטרך לשלם את מחיר החיים על מנת שזה יוכל לקרות.
׳Ville Mentality׳ הוא בלדת מעבר דו משמעית שמצד אחד מתנהלת בתוך ראשו של ג׳יימס, המאוס כבר מהמנטליות של פיית׳וויל, העיר בה קול והוא גדלו; ומצד שני, היא מתנהלת בתוך ראשו של קול, המאוס ממשחק הראפ המתיש, ושוקל כבר את פרישתו, נראה כי קול כתב את הטקסט גם מנקודת מבט של ראפר צעיר שתקוע בעיר ומרגיש מתוסכל עקב חוסר ההזדמנויות להצליח. אותה המנטליות דורשת משניהם לשמור על פרצוף קשוח ואגו בשמיים למרות שבפנים הם מתים למנוחה: "How long will I survive in this mentality?״.
יהלומי האלבום האמיתיים הם כמובן 2 החלקים לשיר ׳She's Mine׳, הפרוסים בשני הקצוות של האלבום. בשירים אלו חוסנם המנטלי של קול וג׳יימס מצטלב, וצידם הפגיע נחשף – המשפחה. בשקט בשקט, ג׳יי קול הפך לאיש משפחה נשוי עם תינוקת, ועולמו התהפך. את החלק הראשון, מקדיש קול לבת זוגתו. היא המקדש שלו, מקום המחסה מהעולם הגועש שבחוץ. גדולתו של השיר היא הפשטות המקסימה הזאת, שדרכה מורגשת תשוקתו של קול לבת זוגתו: ״I wanna tell the truth to you/ I wanna talk about my days as a youth to you/ Exposing you to all my demons and the reasons I'm this way/ I would like to paint a picture, but it'll take more than a day".
חלקו השני מוקדש לביתו הטרייה, התינוקת שזה עתה נולדה. נראה כי קול מוקסם, נרגש ונדהם מהפלא הזה שנקרא הולדת בת. הוא מחזיק בילדה שלו, דם מדמו, ובצחוק הגורל מודה שיש אלוהים. נראה כי האמונה באלוהים דיי זניחה ולא יציבה, למרות שהוא מכיר בו ככוח עליון. ההתוודות הזו רק מחזקת את עמדתי, שהפיכתו של קול לאיש משפחה מפרנס, שיש לו כבר מה להקריב ולהפסיד, גורמת לו להסתכל בעין יותר בוגרת על הקורה מסביבו.
אם מסתכלים על העניין לעומק, ג׳יימס הוא גם איש משפחה. כמו שנחשף בוורס האחרון באלבום תחת השיר '4 Your Eyez Only', בו קול מסביר לביתו (בתמונה חדה וברורה, מלאת פרטים ורפרנסים) שאביה מכר סמים, עבר על החוק, ולבסוף איבד את חייו, כתוצאה מהקושי במציאת עבודה כאדם שחור חסר השכלה (״I try to find employement, even if it's wiping toilets/ But these felonies be making life the hardest/ Resisting the temptation to run up and swipe a wallet"). ניתן להבין, כי הוא אהב אותה כל כך, והוא עשה את כל זה בשבילה. בנוסף, הוא מוחא על אופי המערכת שמעדיפה לזרוק את העבריינים האלה לכלא מאשר לחנך וללמד אותם ובכך להפוך את החברה למקום טוב יותר, ולמנוע עבריינות ברחובות; ״I dedicate these words to you and all the other children/ Affected by the mass incarceration in this nation/ That sent your pops to prison when he needed education".
אותה הצטלבות של שדה הראייה המתרחשת ב-׳She's Mine׳, חוזרת הרבה לאורך האלבום, והופכת אותו למבלבל בחלק מהזמן. אני מצאתי את עצמי חושב לא מעט ״איזו דמות מדברת אלי כרגע?״, ואף נדמה כי סיפורו האישי של קול נכנס במקומות לא נכונים שקוטעים את רצף הסיפור. כמו ב-׳Neighbors׳, אולי השיר הטוב ביותר באלבום, בו קול מדבר על סיטואציה הזויה שקרתה לו – צוות ימ״מ שפרץ לסטודיו הביתי שלו בצפון קרולינה, עקב חשד של השכנים שהם מוכרים שם סמים. הקטע מרגיש כמעין קטע נוסף, שנזרק מחוץ לעלילה – כנ״ל לגבי ׳Folding Clothes׳. מודה, אני מעריץ של סטיב לייסי (הגיטריסט בן ה-18 מהלהקה The Internet), האחראי על ההפקה של השיר, אך עדיין – נושא השיר לא תואם את נושא האלבום.
נראה כי למרות שקיימת הרמוניה מסוימת בין שתי הנפשות החולקות את האלבום, ג׳יי קול עדיין מתקשה לחבר בין הנקודות בבלגן שהוא עצמו יצר. אורכו המדויק של האלבום, 45 דקות, גורם לו לעבור חלק כחמאה אבל עדיין משאיר טעם עצבני של עוד. אני מרגיש כי קול באמת התעלה על עצמו והוא כאמן היפ הופ לקח קפיצת מדרגה משמעותית. אך עצם העובדה ש-4 Your Eyez Only הוא תוצר מבולגן וחסר רצף, גורמת לו ליפול מעט מהציפיות שנבנו לו. במידה והוא היה לוקח אפילו יותר זמן עם האלבום, ובמקום לבנות ת׳מה מסובכת מעט, היה בונה קו רציף וברור שמחבר את הנקודות באופן שוטף – התוצר היה האלבום שהיינו צריכים מג׳יי קול.
השאר תגובה