עכשיו הכל מתחיל

דוד מעייןדוד מעיין משחרר אלבום פריצה מגובש ועוצמתי, שיתרונותיו מסמנים אותו כהבטחה הבאה בראפ הישראלי
איתמר רוז14/05/17

מעטים הפרטים שהצלחתי לדלות ברשת אודות דוד מעיין, ואלה מסתכמים בעובדות כלליות בלבד – גיל: 28, עיר מוצא: מודיעין/נתניה/שוויץ. אך המסתוריות שמאפיינת אותו באינטרנט אינה משקפת כלל את אלבומו החדש, שמרביתו מוקדש לתיאור האדם הנושא את השם "דוד מעיין".

"עכשיו הכל מתחיל" הוא אלבומו השני אחרי "עיר החטאים" מלפני שנתיים, כשבדומה לקודמו, גם האלבום הנוכחי הוא פרויקט שאפתני הנמתח לאורך של קצת יותר משעה – זמן ארוך בהרבה מאלבום ישראלי ממוצע. מלבד שיר אחד בו מתארח הראפר המוכשר נצ'י נצ', האלבום כולו הוא תצוגת יחיד בגילומו של מעיין.

להחזיק אלבום היפ הופ לבד זו משימה לא פשוטה שמעטים צולחים, במיוחד כשהאלבום חוצה את רף 60 הדקות, ובמיוחד עוד יותר שהראפר ישראלי. באופן יחסי, מעיין עמד באתגר באופן ראוי, בעיקר בזכות עושר הסגנונות המוזיקלים של האלבום. מעיין השכיל ליצור הפקות מגוונות, יצירתיות ולרוב מעולות, המצליחות לשמור את האלבום מעניין ודינמי חרף אורכו.

הגיוון המוזיקלי מתבטא בשני ג'אנרים מרכזיים – הראשון הוא כמובן ההיפ הופ, שמתכתב עם רוח התקופה הנוכחית בעולם לצד השפעות ברורות מהסצינה בארץ לדורותיה, והשני הוא ה"מוזיקה הישראלית" על כלל רבדיה, החל מאריק איינשטיין דרך אתניקס ועד דודו טסה. זה צעד שמסמן הצהרת כוונות בגלובליות שאליה מכוון מעיין, שפונה לאוהבי מוזיקה ישראלית לא פחות מאוהבי היפ הופ, באופן הדומה לראפרים כמו נצ'י נצ' וטונה. במספר שירים מעיין זונח את הראפ והביטים לטובת שירה עם אוריינטציה ים תיכונית בליווי הגרובי החי שכה מאופיין עם המוזיקה בישראל, במיוחד בעשור האחרון.

הגיוון המוזיקלי אמנם הכרחי לאלבום מסוג זה, וכן הוא הגורם העיקרי לכך שהאלבום יישאר מעניין לכל אורכו, אך עם זאת גם פוגע באחידותו, ובגרעין הקונספטואלי המעניין שמביא עמו.

כאמור, "עכשיו הכל מתחיל" עוסק ברובו בדמותו של מעיין. מחשבות, פחדים, אכזבות, אהבות, חלומות, משברים, הצלחות ותקוות מעוברים בתיאור כנה ופתוח של מעיין, שיוצר הזדהות ואינטימיות בינו לבין המאזין.

השיר הרביעי באלבום – פוליטיקלי טורט, הוא השיר הראשון שמתחיל לחשוף ולהתמקד בנושאים הללו, לאחר הפתיחה המעט מרוחקת. בשיר מתוודים המאזינים לאחד הנושאים הרגישים והמרכזיים בדמותו של מעיין – התמודדותו עם תסמונת הטורט ממנה סובל. תסמונת טורט היא הפרעה הבאה לידי ביטוי הן בטיקים פיזים של הגוף, והן בטיקים קוליים של צעקות ושימוש בקללות בצורה בלתי נשלטת.

מעיין מספר על ההפרעה ממנה סובל בצורה רגישה ואינטילגנטית, כשהוא מתאר מצבים שונים באורח חייו בהם התסמונת פוגעת בו ("תמיד העדפתי לשטוף כלים מלמלצר במסעדות / מה לעשות? האצבעות קופצות, כל הכוסות נופלות / ולך תצרח בלי שום סיבה לעין / בדרך כלל יוצא מזה טיפה פחות טיפים מלקוחות"), וכן על הייאוש שלו מהאטימות של החברה הסובבות אותו ("כבר לא אכפת לי שישפטו אותי / אני לבד והעולם הזה שלי").

מדובר באחד השירים החשובים באלבום, שמצליח לגעת בי בכנותו למרות שלא מתיימר לכך מוזיקלית, שכן הביט הקצבי והסינת'י מתאים יותר ל'הרמות' מאשר לרגש.

השיר 'בוא נפתח את זה', שגם מהווה כסינגל הראשון של האלבום, ממשיך את המגמה של 'פוליטקלי טורט' באחד מהרגעים האהובים עלי באלבום. מעיין שופך עוד אור על הקשיים היומיומיים שלו, על בעיות השינה החמורות והייאוש, על מחשבות והרהורים בנוגע לעצמו, לחברה ולחיים, מבלי ליפול למשפטים בנאלים וקיטצ'ים. התוספת של הכינור בבית השני מוסיפה צבע מעניין לביט הפשוט אך מדויק שמחמיא מאוד לראפ החד של מעיין שנשמע כאן בשיאו.

שני שירים אחר כך מגיעה עוד רצועה שאהובה עלי במיוחד – 'כלום לא יכול לקרות לי' באירוח היחיד באלבום בדמותו של נצ'י נצ'. הביט החללי משלב מקוריות עם סינת'ים יפים לצד מקצב תופים רוקי שהופך את השיר לנגיש מיינסטרימית מבלי לפגוע באיכותו. נצ'י נכנס בבית השני ומצליח להפנט עם וורס שגונב את ההצגה, באקט שמוכיח כמה הפלואו שלו איכותי וכרזימתי, אפילו לעומת ראפר מוכשר כמו מעיין. השיר, כמו עוד רבים באלבום, יכול לטעמי להשתלב יפה ברדיו ולצבור קהל שהוא לאו דווקא היפ הופ הדס.

רוב השירים העוסקים באישיותו של מעיין משתייכים מוזיקלית לכיוון ההיפ הופ הן בהפקות והן בהגשה, ואילו השירים שגולשים מהנושא המרכזי לטובת נושאים כלליים וחברתיים יותר משתייכים לכיוון הפופ ישראלי הנגיש יותר, בהם בוחר מעיין לשיר ולא לרפרפ. לטעמי האלבום נופל באיכותו בכלל האספקטים כשמעיין בוחר לזנוח את הראפ לטובת השירה.

אמנם שירים כמו 'לפני שנולדתי' הנוסטלגי, שגם יצא כסינגל השלישיי ומלווה בקליפ נהדר בבימויו של הראפר מיכאל מושונוב, או 'עולם כמנהגו נוהג' יכולים וצריכים להיכנס בקלות לפלייליסט של גלגלצ ולהפוך ללהיטים, אך פוגמים באיכות האלבום ובבסיס שלו, שעל אף מהוקצעתם מדובר בשירים מעט קלישאתיים וחסרי ייחוד לעומת שאר האלבום.

מבחינת ראפ, מעיין מפגין כישורים מפתיעים בפלואו חד, מהיר ורהוט, וכשנותנים לו את הביט המתאים הוא נשמע טייט אז שיט; למשל ב'תחת אש', '2026', 'הסכת ולמד' או ב'לילה טוב/חלום' המוצלחים. ניתן לשמוע את ההשפעה הרבה שלו מההיפ הופ הישראלי הן בצורת ההגשה והן באזכורים והמחוות השזורים לאורך האלבום, החל מהרכב האולדסקול בויאקה שמעיין מסמפל בתחילת השיר 'הסכת ולמד' בעל הביט המדהים במינימליסטיות שלו, דרך מחווה קטנה לדג נחש ב'ארכיונים' הג'אזי, ועד למוקי שמקבל כבוד גדול בשיר הסיום, למעשה קאבר לשירו 'החיים'.

מעיין בחר להעניק לאלבום את השם "עכשיו הכל מתחיל", ואני לגמרי מבין ומזדהה עם הטייטל הזה.  אני מרגיש שהאלבום מצליח לתעד תהליך התמודדות רגשית של מעיין עם עצמו, מעין מסע התבגרות פנימי של אדם שהחיים בילבלו אותו, כמו את כולנו. התוצאה הסופית משמשת כמזכרת אישית לכך, ומעיין יוצא עכשיו לדרך חדשה כשהוא בן אדם בוגר יותר.

אני מאמין שגם באספקט של הצלחה מוזיקלית דברים יחלו לשחק לטובת מעיין. באלבום כאמור יש לפחות שלושה שירים שאין סיבה שלא יהפכו ללהיטים, גם אם שניים מהם הם לטעמי מהחלשים באלבום.

אמנם האלבום לא מושלם, אך אם מורידים את 5-6 השירים החלשים, מקבלים אלבום ראפ מגובש ממוזיקאי שיודע את העבודה. העובדה שמעיין בחר לשלב סגנונות נוספים פרט להיפ הופ משקפת את הרצון שלו להתקדם בפופלריות ולבסס את שמו גם בקהל רחב יותר מחובבי היפ הופ. לדעתי הוא אכן הולך להצליח במשימה זו, גם אם הדרך מעט פוגמת באלבום בכלליותו.

אולי למעשה טוב שכך, שכן גם מעיין יקבל פרסום, וגם עוד קהל יוכל להיחשף לג'אנר, בדיוק כמו שקרה עם נצ'י וטונה. נשאר רק להמתין ולראות.