האפי: קמאסי וושינגטון מגיע לישראל
אחד הדברים שהכי מאפיינים ג'אז בתור ז'אנר כל כך מתוחכם, זו הגישה המיוחדת של החיפוש מהנודע אל הלא נודע. בדומה מוזיקה קלאסית, הנתפסת בתור ז'אנר שבו הכל מדוקדק לפרטי פרטים, הרי שאלמנט מרכזי בג'אז הוא פדנטיות שבלתי ניתנת לערעור. אך בהמשך הג'אז אימץ גישה חדשנית, שאף השפיעה על כל המוזיקה שהגיעה אחריו – התנסויות חדשות, הרפתקנות שדוגלת בכיבוש מחוזות מוזיקליים חדשים. אתה יודע טוב מאוד מאיפה אתה מתחיל, אבל הכיוון שאליו אתה הולך מטושטש, עד כדי לא קיים.
זה חלק מהייחוד האדיר של קמאזי וושינגטון, יוצר ונגן סקסופון מלוס אנג'לס, שממשיך בדרכם של האבות המוזיקליים הגדולים ביותר של הז'אנר והתנועה, כמו מיילס דיוויס, הרבי הנקוק וג'ון קולטריין. באלבומיו האחרונים, The Epic מ-2015 ו-Heaven And Earth שיצא השנה, הוא חושף בפנינו גישה מוזיקלית חדשנית, שמשתמשת בג'אז בתור כלי לשילוב רעיונות מסובכים מוזיקלית.
וושינגטון משלב ביצירותיו אלמנטים ששואבים השראה מהרבה סוגים שונים של מוזיקה, כמו אלקטרוניקה, אר נ' בי, היפ הופ ואפילו מוזיקת משחקי מחשב. הוא הצליח להחזיר את הכבוד לג'אז שכבר הספיק לאבד את היוקרה שכל כך אפיינה אותו במאה הקודמת, באמצעות ניצול הפלטפורמה המוזיקלית של הז'אנר עד תום עם תזמורים יוצאים מן הכלל.
The Epic יצא ב-2015 בלייבל בריינפידר, בהנהגתו של פליינג לוטוס. הוא יצא מעט לאחר שוושינגטון הרוויח את שמו והתפרסם בתור נגן הסקסופון המוכשר שניגן את רוב הליינים והסולואים החרוכים באלבום העל זמני של קנדריק למאר – To Pimp A Butterfly. מאז, קמאזי נמצא בעלייה מתמדת.
כשמו כן הוא, The Epic הוא אלבום אפי של קצת פחות מ-3 שעות, עמוס בסגנונות ורעיונות, שכולם מתאגדים לכדי יצירה קוהרנטית וקולחת. לדוגמה, "The Rhythm Changes" הוא שיר ג'אז מודרני קורע נשמה, בו יש קרשנדו עוצמתי של הזמרת שמתארחת בו – פטריס קווין – שמתאחדת עם שאר הכלים ביצירה כאילו הם מקשה אחת. כך זה קורה גם בשיר הפותח את האלבום, "Change of Guard", בו קמאזי חושף את כישורי הסקס (הכוונה לסקסופון, כמובן) שלו למימד אחר, וגורם לו להישמע כמו רכבת שאיבדה שליטה ויוצאת מפסיה.
Heaven and Earth שיצא השנה ביאנג טרקס (לייבל בו נמצאים The xx, סאמפה, ו-FKA Twigs) למעשה ממשיך מאיפה ש-The Epic עצר. אם באלבום הקודם וושינגטון ניסה לבסס את קולו באמצעות התבנית של ג'אז מודרני עם טוויסטים קלילים, באלבום הזה הם מקבלים תפנית יותר סוחפת. הוא נעזר במקהלה באופן תמידי בתור כלי עוצמתי המבטא סך מגוון של רגשות וחשיבות, באמצעותה גם מצליח ליצור יצירות יותר מסובכות מוזיקלית מבחינת תאוריה, מבנה ומהלכים, תוך כדי שהוא אשכרה משלב איתן אסתטיקות וצלילים מתנועות אחרות.
המסורת של ג'אז היא ליצור דברים מאפס בעצמך, אבל אנחנו ב-2018, וקמאזי וושינגטון מנצל את הפוסט מודרניות לטובתו. בכך, הוא שואף לעשות הפוך על הפוך – ומסמפל ז'אנרים אחרים בג'אז, עם עיבודים לא צפויים: למשל המנגינה של משחק המחשב "סטריט פייטר", או זאת של סרט הקונג-פו "אגרופי הזעם" עם ברוס לי. תוך עיבוד מנגינות פופולריות לקטעי ג'אז, הוא מצליח לשמור על הג'אז רלוונטי מתמיד.
גם אם ג'אז מעולם לא היה הקטע שלכם – ההופעה הקרובה של וושינגטון בפסטיבל מטאור הולכת להיות נשף מוזיקלי מכושף. הוא מגובה על ידי נגנים וזמרים מהשורה הראשונה, שגם הם מקוריים לא פחות (נגן הקונטרה באס שלו לדוגמה, נוהג להשתמש באפקט וואה וואה בכלי שלו – ובכך יוצר סאונד שמן ובועתי). תצפו לחוויה מסעירה במיוחד.
השאר תגובה