5 שנים, 5 אלבומים – Doris של ארל סווטשירט
אלבום הבכורה של חבר (באותה העת) קולקטיב ההיפ הופ הקליפורני אוד פיוצ'ר, המתהלך בעולם תחת השם המשונה ארל סווטשירט, לרוב רחוק מלהיות בראש הרשימה כאשר הדיון נוגע ל"אלבומים קלאסיים". וזהו עוול גדול ל"תרבות". Doris היא יצירה שמרטיטה את ליבו של כל מאזין הצמא להיפ הופ כֵּן ונבזי. כזה שטובל אותך בזפת מחשבתית ונובר בכל הקפלים שפוחדים לגהץ.
דוריס מכסה מנעד מאוד רחב של נושאים – משפחה, סמים, נעורים, בעיות מנטליות, ויחסים. הטיפולים בהם נעשה בליטופי לשון שמנוניים על ביטים מפורקים ואקלקטיים. ובאלבום זה, ארל מתגלה כבעל חוש אמנותי וכישרון לירי, המספיק דיו על מנת לעצב את גיבובי נפשו לכדי פרויקט סולו, ומרגיש הן בנוי היטב והן בלתי צפוי. ונוסף על נבחרת החיזוק המרשימה הכוללת שמות כמו פרנק אושן, וינס סטייפלס, וטיילר דה קריאייטור – אשר צורת שילובם באלבום רק מחדדת את גאוניותו של ארל.
בדוריס, ארל החל באמת לפרוח, ולראשונה לצלול לבעיותיו האישיות, כאשר כל שיר מוגש עם כיפוף אפל וייחודי. טרם הוליד את האלבום, ארל שהה בגלות כפויה בסמואה, אליה נשלח בעקבות צו אמו אשר הייתה מוטרדת מאופי חייו החדש לאחר שאוד פיוצ'ר החלו לקטוף את פירות התהילה הראשוניים. לכן, על מנת להרחיקו מסמים ומההתנהגות ההרסנית של חבורת נערים בני טיפש-עשרה עם יותר מדי תהילה וכסף, מצא עצמו ארל בבידוד מהפרסום הגובר בארץ מולדתו. מכשחזר, לאחר כמעט כשנתיים, לא היה ברור למה לצפות מארל סווטשירט ה"מתוקן". אך כאשר סינגלים כגון 'Chum' החלו לטפטף, התבהר כי גם מבחינה אומנותית – הזמן שבילה על חצ'קון סלעי באמצע האוקיינוס השקט עשה עימו רק טוב. השינוי שנחזה היה מאוד דרמטי, מהאגרסיביות הילדית באי.פי. הראשון Earl, לבגרות מהורהרת רצופת הגיגים פילוסופים ומשחקי לשון.
בעיניי, דוריס הוא קלאסיקה, כבר עכשיו. הוא אחד האלבומים הכי אותנטיים, ובמידת מה, חסרי עקבות שאי פעם תשמעו. זה השיא הבלתי מסונן של יומנה הסודי של נפש אמן. אף לא פעם אחת האלבום מרגיש יומרני או בעל פילרים. כל רצועה, ללא יוצא מן הכלל, היא הצהרת רגשות טהורה והתגשמות חזון אמנותי. לא לשווא ארל מוזכר לטובה באינספור שירים של אמסיז מוערכים (כקיו טיפ באלבום האחרון של הטרייב), או צוין כאמן האהוב ביותר על קנדריק לאמאר.
ארל עושה מוזיקה לא כי הוא רוצה, אלא כי הוא לא מסוגל שלא. הוא מעביר בשיריו את צחנת הדיכאון וחושף במילותיו את ההתפתלות התמידית של נפש צעירה המזדחלת בסבל אילם אל הקבר. ובאלבום הזה, הוא יודע מצוין ובדיוק להראות מדוע.
הבא בסדרה: LONG.LIVE.A$AP. של אייסאפ רוקי.
אחד האלבומים האהובים עליי מהראפר האהוב עליי. שמח שפרסמתם עליו את הכתבה. קלאסיקת אנדרגראונד