ג'אזי שיט: BADBADNOTGOOD מגיעים לישראל

רביד גולדברג
לקראת הופעתם בבארבי, הספוג מתעמק בקריירת ההרכב השאפתני, והתפתחותם המוזיקלית מאלבום לאלבום

משהו טוב עומד לקרות בקיץ הקרוב, מלבד החום הרגיל והאורחים/המקומיים מצרפת, חל שינוי גדול בנוף המוכר של האמנים המופיעים בארץ הקודש; השנה, שזמרי מיינסטרים כמו וויז קאליפה ופארל ווילימס באים ארצה, זה מעיד על תהליך חיובי, ויש אף שיגידו על התקרבות לתרבות המערב. אך כל עוד ישנן התרחשויות שהן מעבר לקונפליקטים אופנתיים עם שכנינו, מה יעלה בגורלם של השוליים הבועטים, מי ידאג להם?

והנה באים BADBADNOTGOOD, להקת היפ הופ אינסטרומנטלי/ג'אז/וכו׳, שתופיע במועדון הבארבי ב-23.6 יחד עם TATRAN, לקראת אלבומם הרביעי העתיד לצאת ב-8.7. אלבום זה מגיע לאחר צאתם של שלושה אלבומים אינסטרומנטליים, ואלבום עם הראפר Ghostface Killah. לאורך עבודותיהם, פרצו חברי הלהקה את גבולות הג'אז וההיפ הופ תוך שהם צוברים לעצמם שם וקהל רחב.

BBNG החלו את דרכם כשלישיה לאחר שהכירו במסגרת לימודי ג'אז בקולג' בשם אומבר, הנמצא בטורונטו. למרות היותם נגני ג'אז, החיבור ביניהם התבצע על בסיס אהבתם המשותפת להיפ הופ, ובייחוד לאומנים כמו MF Doom ו-Odd Future. כחבורת סטודנטים שהחלו לנגן יחד מתוך מכנה משותף, BBNG הפכו לאורך השנים להרכב מגובש של נגנים מוכשרים. מעבר לשליטה המוזיקלית המצויה אצלם, רואים לאורך עבודתם שלל השפעות מכל תחומי הז׳אנר ואף מחוצה לו, שבאים לידי ביטוי על ידי כימיה והבנה משותפת.

את דרכם המוזיקלית החלו בשנת 2011 בערב מגמה בו הם ביצעו קטע המבוסס על Odd Future, והתגובות שקיבלו מהצוות המנחה היו שליליות, תחת הטענה שאין לזה ערך מוזיקלי. מי שדווקא כן אהב את העניין היה הראפר המפורסם ומנהיג OF טיילר דה קריאייטור, שהפיץ את הוידאו לקהל רחב יותר ובעצם הפך אותו לויראלי.

בחודש ספטמבר של אותה שנה יצא אלבומם הראשון תחת הכותרת BBNG. ביצירה באורך 47 דקות, חברי הלהקה הראו בעיקר את יכולת הנגינה שלהם כאמני ג׳אז, ואיך הם הושפעו מהיפ הופ. לעיתים, האלבום מרגיש כמו ג'אם סשן מגוון של מוזיקת הג'אז, אך לא רק זה – הדינמיקה והמהירות מגבות (ומגובות) עם באסליין ייחודי וכשר למהדרין, כמו בצמד השירים "Freedom/Bim Evanlliu". אלבום הבכורה מהווה טעימה לדרך שבה צועדים הנגנים והמאזינים יחד לקראת נקודת הרתיחה בין שני הסגנונות (כמו ב-"Mass Appeal/Transmission", לדוגמה). בין החידושים הנמצאים באלבום, תוכלו למצוא קאברים לנאס, פליינג לוטוס, גאנג סטאר, ואפילו ג'וי דיוויז'ן. 

חודש לאחר מכן, במרתפו של המתופף אלכסנדר, נפגשו חברי הלהקה לג'אם עם אותו טיילר, ובמהלכו ביצעו גרסאות חדשות לשיריו.

באלבומם השני, BBNG2, הציגו ביצועים יותר רציניים, וניתן היה לראות יותר סממנים של היפ הופ; כמו לדוגמא בשירים "Vices" ו-"CMYK", לצד יכולות וטכניקות נגינה גבוהות יותר שנלקחו מעולם הג׳אז, כאשר הבאס הפך דומיננטי יותר. בשירים "Rotten Decay" ו-"CHSTR" באה לידי ביטוי יכולת הניגון שלהם, שמוסיפה רובד נוסף למקצבי ההיפ הופ המאפיינים את הלהקה. ככלל, ניתן להגיד שהאלבום מיישר קו ואף ממשיך את קודמו בגישה של ערבוב בין סגנונות וגישות. השיר האחרון, "You Made Me Realise" (ביצוע לשיר של מיי בלאדי ולנטיין), מהווה מעין מכת מחץ אחרונה שמופנית כלפי המאזינים במלוא העוצמה במהירות ודיוק. כמו במקור השוגייזי, גם כאן קיימות שכבות רבות של סאונד; אומנם הן מעמיסות על האוזן, אך מצליחות להגיע לאיזון הנדרש ב"בלאגן מאורגן" מסוג זה, ותרומתו של Luan Phong האורח בגיטרה תורמת משמעותית לכך.

גם פה היו ביצועים לשירים של ראפרים כמו קנייה ווסט, ארל סווטשרט, ואף לאמנים אלקטרוניים כמו ג'יימס בלייק.

באלבומם השלישי (ששמו, ניחשתם נכון, III), באו חברי הלהקה בוגרים יותר ומצוידים בשירים מקוריים בלבד. וירטאוזיות מוחצנת ועומס מוזיקלי שאפיינו את אלבומיהם הקודמים פינו את מקומם להשפעות רבות, מהיפ הופ שאפיין אותם מההתחלה, דרך גרסאות ג'אז לשירים אלקטרוניים בשילוב אלמנטים פסיכדליים. "Since You Asked Kindly" מתחיל במקצב באס-תופים אופייני, ומקבל טוויסט מפתיע היוצר אווירה אלקטרונית שמצליחה להיות מבהילה וקצבית בו זמנית; לעומת השיר שאחריו, "CS60", המציג מקצב מהיר ו"שמח" לצד מגוון של צלילים מלנכוליים, כך שהניגודיות המתקבלת יוצרת אווירה מאניה-דיפרסיבית שמשאירה את המאזין מבולבל אך מסופק. לצד אלו תמצאו פה גם שירי לאונג' קלאסיים כמו "Differently, Still" ו-"Confessions" שנדמה כי נלקחו מלהקת בית של מלון יוקרתי. מבחינתי, מדובר ללא ספק באלבומם הטוב ביותר עד כה.

בעבור אלו שמיצו אלבומי מסע אינסטרומנטלים, ב-2015 יצא אלבומם המשותף עם הראפר Ghostface Killah אשר נקרא Sour Soul. באלבום משמשים חברי הלהקה כליווי לקטעי הראפ המושחזים של גוסט, ואפילו MF Doom בעצמו התארח בסינגל המצוין והפ'אנקי, "Ray Gun", שיצא כחלק מקידום האלבום. נוכחותו של גוסט מעצימה את הדיכוטומיה בין הג'אז וההיפ הופ שאפיינה את עבודותיהם הקודמות. כמו בעבר, משירים שהם יותר רטרו (״Nuggets Of Wisdom״ או ״Food״), לשירים יותר עכשווים ("Six Degrees"), גם כאן BBNG הצליחו ללכד את נקודות הדמיון והשוני בין שני הז׳אנרים לכדי יצירה שלמה ומגוונת.

לבדם או עם זמרים מבחוץ, מדובר באחת הלהקות היותר מעניינות ומיוחדות שינחתו השנה בישראל. בימים בהם היפ הופ חוזר למקורותיו הג'אזיים, BBNG הם מהשמות היותר חמים שמובילים את המגמה. תוספיו לכל זה את העובדה שהחל מ 2016 הצטרף ללהקה באפן רשמי הסקסופוניסט Leland Whitty, שעד כה לקח חלק רק במספר שירים. לקראת אלבומם הצפוי, נקבל הופעה אנרגטית שתגרום לנו לזוז ולהעריך את עבודתם של מוזיקאים מוכשרים. שוב כל הכבוד לנרנג'ה שממשיכים לחשוב מחוץ לקופסה.

להאזנה ל-Sour Soul ב-Soundcloud: